עדה ילון מספרת

נכתב למפגש באתר בנוב יוני 2014
פעמים רבות אני פוגשת אותך בדמיוני
וזיכרון דמותך חד וברור.
ברק עיניך הכחולות, המאירות
החיוך השובב, הצחוק המתגלגל...
מיד אתה רוקם איזו תכנית נועזת
להרפתקאה מיוחדת,
כי הרי אינך יכול לשבת בשקט
ולהניח לזמן לחלוף סתם כך...
בשבילי היית סמל החיים בגוף ובנפש!
הן כבר כילד קטן, ניצול שואה,
התיתמת, עברת סבל, נדודים,
אך על הנושא הזה לא דיברת,
תמיד שדרת אופטימיות מלאת שמחת חיים.
הקשר אתך היה עולם ומלואו
של הפתעות, רעיונות מקוריים
פרי חשיבה, יצירה ודמיון,
שנבעו מצימאון בלתי פוסק ללמידה
וסקרנות לגלות את הנסתר.
אתך הכל היה אפשרי, המכשולים היוו רק אתגר
והשמים היו הגבול,
אך מעל לכל היית לי ידיד אמיתי ויקר
בעל נפש רגישה, אוהבת ומעניקה.
בזכרוני נשארת צעיר, חזק, שרירי, חסון,
רץ למרחקים ארוכים,
גומע כבישים בדהרה על אופנוע,
מקרין סמכות והרגשת בטחון.
(תוספת למפגש יוני 2017)
50 שנים חלפו,
העולם סביבנו כל כך השתנה,
גם אנחנו כמובן,
אך אתה נשארת צעיר לנצח.
אילו יכולת לבוא לבקר,
לראות את המקום הזה
ולדעת- לא שכחנו, אנחנו זוכרים
אוהבים ומתגעגעים.