איך ומתי הגיע משה למוסד מסריק, כיום מוסד נעמן

וזאת אספר בעזרת המכתבים של משה.

בשנת 1951 סיימתי בת"א את כיתה ו' ואז עברתי ללמוד במוסד מסריק בכיתה ז' – וזאת הודות לדודים שלי שהיו חברי קיבוץ כפר מסריק.

משה עבר עוד לפני כן למוסד "אהבה", בקרית ביאליק , כלומר די קרוב אלינו לקיבוץ.

מדי פעם היינו נפגשים בתחרויות ספורט אזוריות בסביבה או באירועים חגיגים באזור, אבל לא היה בינינו קשר רצוף. עד שיום אחד קיבלתי ממשה מכתב קצר :  הזמנה למסיבת בר המצווה במוסד "אהבה".

אני לא זוכרת אם הייתי במסיבה או לא. חוששני שלא הגעתי... וזה מצער אותי עד היום.

כשנה לאחר מכן משנת 1953 נפגשנו בכינוס לאתלטיקה קלה בקרית חיים. אחרי הכינוס קיבלתי מכתב ממשה וכך כתב: 

"שלום יהודית,

התפלאתי שברחת מהמגרש כל כך מהר. ידוע לי שעליתם לגמר... אבל רציתי לדבר איתך בעניין השנה הבאה שלי. לאחר שאעזוב את מוסד "אהבה".( עוד אחשוב הרבה). יש קשיים רבים. ראשית: בלימודים: אני בטוח שאתם מתקדמים יותר מאיתנו וקשה יהיה לי להשיג את החומר, כי אנחנו למשל, בהשוואה לקרית ביאליק- מפגרים... ובכלל זה לא קל כל כך להיכנס אליכם, וזה גם לא בטוח לפי דעתי... ושמעתי שאתם ב"השומר הצעיר" ואני בינתיים עוד לא בשום תנועת נוער. אדבר על כך עוד עם ציפי... תכתבי לי על המוסד שלכם ועל חייכם. שלום משה."

כאן מסתבר שכבר התחלנו אז לחשוב ולדבר בינינו על אפשרות העברתו אלינו . וזה כנראה הטריד את משה במחשבות רבות, כפי שהוא מתאר במכתב. כמה שבועות לאחר מכן משה כותב:

"שלום לך יהודית.

אני כותב לך מכתב זה מרמת-גן. קיבלנו שבת חופש, כדי למסור מכתבים מהמוסד שלנו לקרובים ולהורים על אודות עתידנו. כלומר : אנו בכיתה ח' עוזבים בהתחלת שנת הלימודים הבאה לבית הספר "בן-שמן" (ליד לוד). שם נמשיך ללמוד. אחדים מבינינו ימשיכו ללמוד בכיתה ט' תיכונית, ואחדים ילמדו ברמה יותר נמוכה. שלחו אותנו לחופש, ואיתנו שלחו להורים ולקרובים מכתבים המספרים על כך ומבקשים את הסכמת ההורים והקרובים לתוכנית זו. אנו נהיה במשטר נוער. כפי שאת רואה לא אוכל לקבל את תוכניתך בענין העברתי למוסד מסריק. יהיו לנו עכשיו בחינות גמר רבות ועבודות שונות בצורת חיבורים וכדומה.  האם קיבלת את הד"ש ששלחתי לך על ידי בן כיתתך?  נפגשנו בכינוס לאתלטיקה בחיפה וביקשתי שימסרו לך ד"ש.

וציפי הוסיפה באותו מכתב:

"משה נמצא כאן במקרה. חבל לי שהוא מחליף מקומו לבן-שמן, אך מי יודע, אולי נכון הפתגם:"משנה מקום משנה מזל"...

כמה חודשים מאוחר יותר- משה עדיין במוסד אהבה, כותב שוב על מה שמציק לו:

"בעניין תנועות הנוער, ידוע לי שבבן-שמן ישנן תנועות נוער שונות לפי בחירת הנער. אני עוד לא החלטתי...

ובהמשך המכתב:

ישראל ויעקב באו לבקר אותי והזמינו אותי לסרט. ישראל הלך להצגה. כשסיימנו את הסרט היתה הפסקה בהצגה של ישראל. אז החלטתי לנסות את מזלי, במקום לחכות לו במוסד, נכנסתי עם כרטיס של מישהו שיצא להפסקה וישבתי ליד ישראל להמשך ההצגה...

זה היה מאד אופייני למשה, נכון? והוא מסיים את המכתב:

"שלום ולהתראות בקרוב: ( עוד אין לי את הזכות להגיד:"חזק ואמץ"!)

בינתיים הגיעה השנה החדשה,  משה עבר לבן שמן. והרי עוד מכתב:

"שלום רב לך יהודית, מזמן שעברתי לבן שמן הפסקנו להתכתב. אני בכל זאת חושב שכדאי שנמשיך להתכתב...”

מסתבר שחשוב למשה הקשר.  הוא מרגיש שעדיין לא הגיע למנוחה ולנחלה... הוא לא שוקט על שמריו, רוצה להמשיך ולנסות,  לפנות לדרך אחרת. והוא כותב:

"כאשר הגענו לבן-שמן נראה לי המקום (בניגוד למה ששמענו) די מזופט. המים: קשה לשתות אותם, האוכל איום... אך התרגלנו. אמנם אנחנו 75 ילדים בקבוצה, בלי מדריך עדיין. אני עובד בפלחה, כל חודש מחליפים סידור עבודה. אני כרגע מתלבט בשאלה קשה: איני יודע אם יש לי שאיפה חקלאית או לא,  לכן איני נכנס לקצב העבודה וללימודי החקלאות במרץ הדרוש. ספרי לי קצת על המוסד שלכם... הייתי רוצה שבמכתבך הבא תכתבי לי בכל מקצוע במה אתם מחזיקים ואני רוצה להשוות את בית הספר שלנו לבית הספר שלכם."

בינתיים התקדמנו בטיפול נושא העברתו של משה אלינו למוסד.  לצורך זה פניתי למחנך שלי, שלמה ויולא ז"ל. סיפרתי לו אודות הרעיון שלי להביא את בן דודי ממוסד בן שמן, של עליית הנוער , למוסד שלנו.  הוא שמע ממני את כל סיפור חייו של משה ונרתם מיד לעניין והבטיח לעזור. הוא פנה לעין המפרץ (כי הקבוצה שלנו הייתה שייכת לעין המפרץ)  כתב מכתב לעליית הנוער עם הסיפור והבקשה המיוחדת והכל התקדם במהירות, אחרי לבטים רבים.  גם ישראל היה פעיל בעניין. ואז התעורר הצורך להזמין  את משה לשיחה עם אנשי החינוך וההנהלה של המוסד שלנו.  כתבתי לו שעליו למצוא זמן להגיע אלינו. משה חשש שהדבר לא ייסתדר. הוא ידע שזה לא ימצא כן בעיני הנהלת מוסד בן-שמן והציע הצעה. וכך הוא כותב:

"קשה מאד לסדר כאן חופשה כדי לנסוע  אליכם. אבל אם זה דחוף אז אולי כדאי שתכתבי לי איזו הזמנה למסיבת סיום, או משהו דומה כמובן סתם לשם סיבה/תירוץ. בעצם כדאי שתשלחי לי  טלגרמה, זה יעשה יותר רושם. אני מצידי אספר כל  מיני צ'יזבטים שאני מכיר את החברה' והם הזמינו אותי. ובכל זאת לפני שאענה לך, הייתי רוצה לדעת יותר עליכם. לפי הרושם שאת עושה, הרי שם באמת טוב. ואני חושב שזה יהיה כרוך בקשיים רבים להעביר אותי לשם.  אני מחכה למברק. אז תשלחי טלגרמה וככה יהיו 90% סיכויים שאצליח לבוא.

במכתב הבא, בתחילת השנה החדשה כותב משה:

"ישראל היה אצלי והוא בישר לי כי האישור להעברתי אושר בעליית הנוער בת"א, וצריך להעביר את האישור להנהלת בן –שמן. כאן בבן-שמן לא הסכימו לתת לי שום דבר לקחת איתי, עד שלא  יקבלו אישור רשמי. אני מפחד שלא אוכל להשיג את חומר הלימודים שלכם, כתבי לי מיד עם קבלת מכתב זה כל מה שיכול לעניין אותי.    שלום ולהתראות"

זה היה המכתב האחרון לפני הגעתו של משה אלינו למוסד. כאן קיבלו אותו בשמחה וברגישות ראויה, גם הילדים ובעיקר הצוות החינוכי שהתרשם ממשה מיד כששוחחו איתו. המבצע הושלם בהצלחה, הרבה בזכות המחנך שלמה ויולא והרצון הטוב של הנהלת קיבוץ עין-המפרץ. משה התערה מיד בחברת הילדים, השיג בקלות את החומר החסר והמשיך בהצלחה רבה הן חברתית והן לימודית עד סוף כיתה יב'..

והשאר הסטוריה.

יהודית מסד בת הדודה,

כפר מסריק.